Common questions pertaining to managing pareve food in a kosher kitchen
By: Rabbi Tsvi Heber
Much of the food that is prepared in our homes or purchased is made of exclusively pareve ingredients. Wouldn’t it be nice to be able to keep pareve food pareve instead of having to designate it for either meat or dairy?1
However, managing pareve in a kosher kitchen proves to be a difficult task. For many of us, space constraints restrict our ability to store separate cooking equipment, pots, pans and utensils. It is difficult enough to find space for two sets of everything let alone a third! Children may accidentally “contaminate” pareve with meat or dairy without realizing the ramifications or even alerting the family to their mistake until it is too late.2 This short article intends to open a discussion regarding managing pareve in the kosher kitchen to resolve some of the common questions that arise. Keep in mind that the details that make up each scenario as well as the myriad of intricacies of the halachos of kashrus that have been applied make each answer unique. One should not endeavour to make comparisons between one case and another without consulting a halachic authority.
Q: May I use dairy (“milchig”) and meat (“fleishig”) spoons to remove mayonnaise from a single pareve container?
A: Yes. However, care must be taken to ensure that the spoons are clean and that dirty spoons are not accidentally used in the container.
It is permitted to place cold pareve food on a clean fleishig (or milchig) kli without compromising the pareve status of the food.3 While most agree that it is forbidden to deliberately cook pareve food in a fleishig pot that was used in the last twenty-four hours for cooking meat (“ben yomo”) with the intention of eating that pareve food with milchig, according to Sephardic tradition, once the food is already cooked in a fleishig pot, it remains pareve, and it is permitted to be mixed with milchig.4 The Ashkenazic custom is stricter and considers any food cooked in a ben yomo fleishig pot to be designated as fleishig (which means that it should not be eaten together with milchig, but there is no need to wait prior to eating milchig).5 However, everyone agrees that if the food that was cooked in a ben yomo fleishig pot was accidentally mixed with milchig, it remains permitted for consumption after the fact.6
Furthermore, some permit deliberately cooking pareve food in a fleishig pot that was not used for twenty-four hours (“ayno ben yomo”) for meat with the intention of eating it with milchig.7 Others are stricter and do not allow for this to be done deliberately.8 However, all agree that pareve food which is already cooked in an ayno ben yomo fleishig pot remains pareve and can be mixed with milchig.9
Let’s use an example to illustrate these halachos. It is permitted to use a clean fleishig fork to place cold pasta that had previously cooked in a pareve pot on a clean fleishig plate, even if the intention is to later eat that same pasta with cheese (on a milchig plate with a milchig fork). In this case, the pasta remains pareve even after being handled by fleishig kaylim. While it is forbidden to cook pasta in a ben yomo fleishig pot with the intention of melting cheese over it, if pasta was prepared in a ben yomo fleishig pot, after the fact, the Sephardic custom considers it pareve and permits mixing it with cheese while the Ashkenazic custom designates it as fleishig which should not be mixed with cheese. If the fleishig pot which was used to cook the pasta was an ayno ben yomo then the pasta is pareve even according to Ashkenazic custom. However, deliberately cooking the pasta in the ayno ben yomo fleishig pot with intention to melt cheese over it is the subject of robust debate, and Ashkenazim are strict in practice.
In the case of the mayonnaise container, it is permitted to use either milchig or fleishig spoons to scoop out the mayonnaise provided that the spoons are clean. If there are children in the household that will not likely be careful and put dirty spoons into the mayonnaise container, then two separate containers of mayonnaise should be designated for milchig and fleishig accordingly.10
Q: May I use milchig and fleishig forks to remove pickles from their jar?
A: Yes. However, care should be used to ensure that a pickle which is poked with a fleishig or milchig fork is removed and considered milchig or fleishig accordingly. If a poked pickle becomes lost inside the jar, then the entire jar should be designated as the same status as the pickle.
While taste (“bliyos”) does not normally transfer through cold contact, one of the exceptions is when a knife, even an ayno ben yomo, is used to cut (“duchka d’sakina”) into a sharp item (“davar charif”).11 Included in duchka d’sakina is poking a davar charif with the prongs of a fork.12 Some Poskim suggest that sour pickles and pickle juice should be treated as d’varim charifim.13 Therefore, once a pickle is poked with a fleishig fork, it should be designated as fleishig.14 If a poked pickle is subsequently lost in the jar, the whole jar should be designated fleishig.15 Furthermore, if a fleishig fork is accidentally left inside a pickle jar for an extended period of time, the pickle juice should be designated as fleishig.16 Accordingly, using both milchig and fleishig forks to remove pickles might prove challenging, since it is possible that a pickle might be accidentally poked with a fleishig fork and then lost in the jar only to be later poked with a milchig fork. If this were to occur, however, the pickle would still be permitted to consume.17 Separate pickle jars for milchig and fleishig are a good idea if children remove pickles on their own as they might use their dirty forks inside the pickle jar and possibly poke their pickles with milchig and fleishig forks.18
Q: Can pareve dishes be washed in a fleishig or milchig sink? What about a fleishig dishwasher?
A: Yes, provided that the sink and dishwasher are cleaned thoroughly prior to use and then used exclusively for pareve at that time.
Even though a sink or dishwasher are designated for either milchig or fleishig, it is possible to “kasher” them for pareve use by simply cleaning them well, ensuring that no remnants of food remain, including inside the filters. The sink or dishwasher can then immediately be used without waiting for twenty-four hours or even running a dishwashing cycle in between. This is because the bliyos from the sink or dishwasher that might enter the pareve kaylim are no longer potent as they have already travelled first into the dishwasher, then into the water and finally into the pareve kaylim (“nat bar nat”). By the time the nat bar nat bliyos become absorbed into the pareve kaylim their taste is no longer potent.19 This is all aside from the fact that the use of soap in the sink and dishwasher might make the bliyos disgusting (“pogum”).20
Q: Can a pareve salad bowl (glass, wood or plastic) be used at both fleishig and milchig meals?
A: Yes, however, such bowls should be washed exclusively in the sink and not in the dishwasher.
A pareve salad bowl does not contact hot food and is washed well in between uses. Therefore, it will always remain pareve. Since the bowl is always washed well between uses, there is never a concern of basar b’cholov,21 and it is permitted to use it for pareve salads.22 That said, the bowl should always be washed in a sink with warm water23 and not in a dishwasher. This is because the hot water, especially from a dishwasher, can potentially transfer remnants and bliyos from dirty dishes to the pareve bowl.24
Q: Can uncovered pareve food be cooked in the oven at the same time as uncovered meat and remain pareve?
A: No, it becomes fleishig.
If meat and pareve were cooked or baked uncovered in the same oven at the same time, the food is rendered fleishig.25 The common practice is to kasher the oven between fleishig and pareve. However, if the pareve food is cooked or baked immediately after the meat without kashering in between, in most cases, the pareve status remains uncompromised.26 Each scenario should be discussed with a halachic authority.27
Q: Does leftover pareve egg salad with onions (cut with a pareve knife) that was served at the fleishig Shabbos meal become fleishig or can it be used at a milchig shalosh seudos with cereal and milk?
A: It should be considered fleishig and not served at a milchig meal.
Leftover bread that was used during a fleishig meal may not be used for a subsequent milchig meal.28 This is because people are not careful with the bread on the table which they assume will be completely consumed at the meat meal. Since bread is an item which is handled by hand, we are worried that someone might touch the bread with their dirty fleishig hands. However, this applies only to the slices of bread in the basket and not to the remaining loaf.29 Regarding foods that are not touched by hand, such as egg salad, it might be argued that leftovers should be permitted for a subsequent milchig meal, since they did not likely have contact with fleishig during the meal. However, the prevalent minhag is that food which was used during a fleishig meal should be designated fleishig and not used for a subsequent milchig meal.30
Rabbi Heber is COR’s Director of Community Kosher
This article originally appeared in the 5782/2021 Halachic CORner Magazine.
1הרבה שואלים שאלות בענין מאכלי “פרווה”, ורצונם הטוב לחסוף כסף ולא להשחית המאכל, ולשמור אותם כדי להשתמש בהם בין לבשר ובין לחלב. לדוגמא, רוצים לקנות רק בקבוק אחד של קטשופ או מיונייז ולהשתמש בו בין לבשר בין לחלב ולא לקנות שני בקבוקים אחד לבשר ואחד לחלב. עוד רוצים לבשל מרק פרווה ולשים אותו במקרר כדי להשתמש בו בין לסעודת בשר בין לסעודת חלב. וכדי לבשל מאכלי פרווה (חושבים ש) צריכים ליחד כלי בישול התנור והכירה, הקדירה, וכלי שימוש והכף והקערה וכו’ להיות כלי פרווה. וכוונתי במאמר זה לדון בפרטי כמה שאלות ששואלים ובעזהשי”ת עוד חזון למועד.
2יש לדון במי שהשתמש בטעות בכלי פרווה לבשר או לחלב, עי’ ט”ז יו”ד (סימן צ”ט ס”ק א’) ז”ל מזה נ”ל לי במדוכה שדוכין בה בשמים ומשתמשין הבשמים הן עם בשר והן עם חלב, ופעם אחת דכו שם שום עם מרק של שומן אווז, ואחר כך מחזירין אותו הרוטב על האווז, נראה לי שאותה מדוכה אסורה לדוך בה עוד בשמים אפילו לאכול בבשר שמא יבוא לאכול בחלב דומיא דכאן (דאם לש עיסה בחלב כל הפת אסורה). וצריכה הכשר דוקא, ואפילו דיעבד אסור בלא הכשר כמו הפת דכאן וכו’ עכת”ד. ולדעת הט”ז גם השומן אווז ההוא היה אסור להחזירו לאווז (כ”כ בחוות דעת ס”ק א’ לדעת הט”ז). וע”ש שממשיך ז”ל ולא דמי למה שכתוב בסימן צ”ו סעיף ג’ תבלין שנידוכו במדוכה של בשר אסור בחלב, אבל עם בשר מותר, שם מיירי שהמדוכה מיוחדת לבשר דוקא ואין לטעות שם כן נראה לענ”ד פשוט עכ”ל. הרי לדעתו אם ישתמש בכלי פרווה בטעות לבשר או לחלב צריך הכשרה אפילו בדיעבד, ולא מספיק שוב ליחד לבשר או לחלב. ועי’ בפרי חדש (שם ס”ק א’) הובא במחצית השקל שחולק על הט”ז וכ’ ולא נהירא דשאני התם דסתם לחם עשוי לאכול עם בשר ועם חלב, ואין דרך לייחד לחם לחלב לבדו ולחם לבשר לבדו, ולפיכך יש לגזור שמא יבא לאכלו עם בשר, אבל דברים אחרים כגון מדוכה וכיוצא בו שיש מהן מיוחדין לבשר ומהן מיוחדין לחלב וכן כשדכין תבלין דכין התבלין שרוצים לאכול עם בשר במדוכה של בשר, והתבלין שרוצין לאכול עם חלב דכין במדוכה של חלב לבדו אע”פ שהוא מתחילה לא ייחדה לא לבשר ולא לחלב אלא היתה מיוחדת לבשמים לבד, מכל מקום כשחוזר ומיחדה לבשר לבד מיזהר זהיר ביה וכו’ ואין לנו לבדות גזירות מדעתנו ע”כ. והוסיף המחצית השקל ז”ל ונראה על פי מה שהוא במדינתינו שאין מי שמייחד מדוכה לבשר לבדו או לחלב לבדו אלא לדוך בו בשמים להשתמש הן עם בשר והן עם חלב והוה ליה ממש נידון דפת המוזכר בשו”ע הדין במו שכתב הט”ז, שאם דכו בה שום עם מרק בשרי אסורה אותו מדוכה לדוך בה עוד בשמים אפילו לאכול עם בשר שמא יבוא לאכלן עם חלב וצריכה הכשר וק”ל עכ”ל. הרי לדעתו תלוי הדין בהמנהג, ואם מנהג של מדינותינו כמדינת מחצית השקל אז הדין כהט”ז שצריך הכשרה. אמנם עי’ בפמ”ג משב”ז (שם ס”ק א’) שכ’ שגם הט”ז לא החמיר אלא להשתמש בו לפי שעה לבשר או חלב, אמנם אם מייחד זה לבשר או לחלב לעולם אז מותר. וע”ע בתשובות צמח צדק (סימן פ’) ,ובהגהות חת”ס שחולק עליו וכדעת הפר”ח. וע”ע בחוות דעת ביאורים (שם ס”ק א’) שדעתו לחלק בין מדוכה לשאר כלים, והעיקר אפילו במדוכה כהפרי חדש ושלא צריך הכשר, וכשמסמן המדוכה ודאי דהותר ע”ש.
3לא מיבעיא לפי הדעות שהתירו אפילו לגרום נ”ט בר נ”ט לכתחילה עי’ בב”י בבדק הבית ועי’ בשו”ת יביע אומר חלק ט’ (סימן ד’), דלפי דעתם שמותר אפילו לבשל בכלי בשר את מאכל פרווה ונשאר פרווה לאכול עם חלב פשיטא שיש להתיר בנדון דידן, אלא אפי’ לדינא שהוא שי’ רוב הפוסקים דאסור לגרום נ”ט בר נ”ט לכתחילה יראה דבנדון דידן בצונן דמותר לכתחילה. הרי דעת השו”ע (סימן צ”ה סעיף א’) בענין דגים שנתבשלו בקדירה של בשר דאחר שנתבשלו מותר לאכול עם חלב משום נ”ט בר נ”ט, ולדעת הרמ”א מותר בנתבשלו רק בדיעבד כשכבר נתערב עם חלב (עי’ ש”ך ס”ק ג’). ונראה דנדון דידן אינו דומה לדגים שנתבשלו בקדירה אלא לדגים שעלו בקערה, דהותר לד”ה משום נ”ט בר נ”ט מדינא דגמ’ וכדפסק ברמ”א (סימן צ”ה סעיף ב’). ובכן אף שלפעמים נבלע בכף בשר ע”י חמין ויתכן גם מכ”ר, אין מקום לגזור אפילו להשתמש בקביעות בצונן שמא ישתמש בו בחמין (עי’ רמ”א סימן קכ”א סעיף ה’), כי ידוע הכלל שכל שמותר בדיעבד לא גוזרים לכתחילה שמקורו מבואר ממ”ש הב”י יו”ד (סימן ב’ סעיף ב’) בשם הרשב”א בתורת הבית ועוד מקומות הובא בט”ז (סימן צ”א ס”ק א’). ועוד אוסיף דאם הכלי בשר אב”י מותר לבשל בו לכתחילה לדעת הגר”א אפילו בכוונה לאכול בחלב, עי’ בהערה 7, וכ”ש בנדון דידן דסתם כלים אב”י ורק משתמשים בו בצונן. וע”ע ברמ”א יו”ד (בימן צ”א סעיף ב’) שאפשר להשתמש אפילו בכלי איסור למאכל יבש כשלא בלע הכלי רק בצונן. והט”ז (ס”ק ג’) מגיה “או” כשלא בלע הכלי רק בצונן וכוונתו להתיר גם מאכל לח. ועי’ בש”ך (ס”ק ג’) שכ’ כל שהקערה הודח יפה שמותר להשתמש בה אפילו מאכל לח כשנשתמש בה איסור בצונן, ואפילו כשהשתמש בה בחמין יש להקל בדרך ארעי כדאי’ ברמ”א (שם). וע”ש שאסרו להשתמש בצונן בכלי שבלע בחמין בקביעות משום גזירה שמא ישתמש בו בחמין וזה לא שייך כאן כלל וכדכתבתי.
4דעת השו”ע יו”ד (סימן צ”ה סעיף א’) לדעת הש”ך (ס”ק ג’). אמנם כבר כתבתי שלדעת הב”י בבדק הבית מותר לגרום נ”ט בר נ”ט לכתחילה ולבשל דגים בקדירה של בשר בכוונה לאכול עם חלב.
5ולא צריך להמתין ו’ שעות אחרי אכילת דגים שנתבשלו בקערה של בשר עי’ רמ”א (סימן פ”ט סעיף ג’).
6רמ”א (שם סעיף ב’)
7ביאור הגר”א (שם ס”ק י’)
8חכמת אדם (כלל מ”ח סעיף ב’) וכן דעת מו”ר הגרש”מ שליט”א להחמיר.
9רמ”א (שם)
10ע”פ מ”ש השו”ע (סימן צ”א סעיף ב’) דכל מידי דבעי הדחה כגון בשר היתר צונן בקערה של איסור צונן אסור לכתחילה וכו’. ואף שבנדון דידן לא מיירי באיסור, וברגע שנתן הכף מלוכלך בחתיכות בשר לתוך המיוניז שייך ליחדו ולסמנו לבשר, עי’ הערה 2, וא”כ קשה לעשות גזירות חדשות כאלו, אמנם מכיון שעלול המכשול שיתכן שלא יידע מזה, וקשה ליזהר, עדיף לעשות ב’ בקבוקים לכה”פ לכתחילה. וכ”כ בספר פתחי הלכה הלכות כשרות באנגלית להרב בנימין פארסט שליט”א (דפים 213 ו352).
11שו”ע יו”ד (סימן צ”ו סעיף א’)
12ספר פתחי הלכה (דף 322) בשם דעת תורה (סימן צ”ד אות ק”א)
13דעת תורה (סימן צ”ו סעיף ב’) בשם דעת קדושים דכל שנאכלים בחריפותן אינם נחשבים לדברים חריפים, וכ”כ שם בהערה בשם הפנים מאירות ובית הילל. ואפילו מי כבישה של חמוצים מכיון דראוי לשתות בפני עצמו אין דינו כדבר חריף. אמנם במסקנתו שם נוטה להחמיר דלא גרע מפירות חמוצים ע”ש. ובערוך השולחן (סימן צ”ו סעיף י”ג) כ’ ירקות חמוצים כמו אוגערקע”ס (חמוצים) וקרוי”ט ובוריקע”ס חמוצים וכן שארי מיני ירקות נראה בחוש שאין בהם חריפות כלל עכ”ל. ובספר דבר חריף (פרק ב’ סעיפים י”ב וי”ג) כ’ להחמיר לכתחילה ע”פ המהרש”ם בדעת תורה, וכ”כ בספר פתחי הלכה (דף 323) ועפ”ז כ’ להחמיר לכתחילה.
14גם זה לא פשוט כ”כ דיש סוג חמוצים שאינם קשים כ”כ ומי יימר דנחשב החתיכה לדוחקא דסכינא. עי’ פתחי הלכה (שם הערה 139)
15ולענין ביטול יבש ביבש היתר בהיתר עי’ ש”ך (סימן רצ”ט ס”ק א’) ובשם הלבוש ומה שהשיג עליו ועי’ שו”ת חת”ס יו”ד (תשובות פ”ג, פ”ה) ואכמ”ל יותר.
16ע”פ מ”ש בחכמת אדם (כלל נ”ז סעיף י’) והמשנ”ב (סימן תמ”ז ס”ק מ”ב) דכלי איסור מפליט בשיעור קטן של כדי שיתננו על האור ויתחיל להרתיח אם לא במקום ה”מ. ואף ששם מיירי בכלי של איסור עי’ בדרכי תשובה (שם ס”ק ל”ז) מ”ש בשם שו”ת מנחת יהודה ומה שהעיר עליו ומוכח ששייך דין זה גם לענין כבישה בכלי בשר או חלב ע”ש. וכ”כ בספר דבר חריף (פרק י”א הערה נ”ח) להחמיר לכתחילה. ובנדון דידן לא שייך ה”מ כי אפשר לאכלו בבשר. ויתכן דהוא שיעור י”ח מינוט או אפילו ו’ מינוט עי’ דרכי תשובה (ס”ק מ”ב). אמנם כבר כתבנו כמה טעמים להקל בנדון דידן וכאן יש לצדד עוד כי שמא לא בלע המזלג בכ”ר, ושמא יש ס’ נגד בליעות של המזלג.
17ע”פ כל הספיקות שכתבתי. וכן קבלתי מרבותי להקל בדיעבד ע”פ מ”ש הגהות בית מאיר (סימן צ”ו סעיף ג’) שלא להחמיר ג’ חומרות להחשיב החמוצים כדבר חריף וגרע מנתבשל להחמיר בנ”ט בר נ”ט וגם חומרא דמחליא ליה לשבח כשהכלי הוי אב”י, וסתם מזלגות הויין אב”י. ובצירוף עוד קולא דשמא לא בלע המזלג כלום בודאי שיש להקל.
18כנ”ל בהערה 10.
19עי’ רמ”א יו”ד (סימן צ”ה סעיף ג’) ובט”ז (ס”ק ט’) . ולא קשה ממ”ש הרמ”א (סימן צ”ד סעיף ה’) כי שם נוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא ב”י ולכן אסרו הכלי שאב”י מן המנהג משא”כ בנדון דידן דאין כאן מאכל. וכעין סברא זאת כ’ הט”ז הנ”ל. ועי’ בשו”ת אגרות משה חיו”ד (ח”ב סימנים כ”ח וכ”ט וח”ג סימנים כ”ח וכ”ט).
20לענין היתר של בורית שפוגם המאכל קודם הבלעתו בכיור או במכונה, עי’ יו”ד (סימן צ”ד סעיף ד’) בענין אפר וה”ה לכאו’ בבורית שלנו שהוא פגום מאכילת כלב. ויעוי’ שו”ת יביע אומר (חלק י’ סימן ד’) שהתיר מעיקר הדין אף להשתמש במכונה זאת לכלי בשר וחלב ביחד מטעם זה. ורק ממדת חסידות החמיר שלא להשתמש בב”א ורק בזא”ז ע”ש. אמנם רבו הפוסקים המפקפקים בהיתר זה, עי’ ש”ך (שם ס”ק כ”א), ט”ז (שם ס”ק ו’), פתחי תשובה (שם ס”ק ז’), פמ”ג מש”ז ושפ”ד (שם), ובהפסד גדול וכדו’ יש לצדד כדאי’ בפמ”ג. אמנם כל זה כשהמדובר הוא בשר בחלב, אמנם כאן אין כלל מקום לחוש כי מדובר בפרווה וכדכתבתי.
21עי’ הערה 3 שהבאתי מ”ש בש”ך (ס”ק ג’) שכל שהקערה הודח יפה שמותר להשתמש בה אפילו מאכל לח כשנשתמש בה איסור בצונן. וע”ש בשו”ע (שם סעיך ב’) דכל דאורחיה בהדחה וכיו”ב שרי לכתחילה (כגון בשר חי בכלי של איסור) וה”ה בנידון דידן דהכלי הוא מידי דאורחיה בהדחה.
22נראה דאין להשתמש בקערה לתת בתוכו סלט בשרי או חלבי כגון סלט עם חתיכות בשר עוף וגם אטריות עם גבינה, דאף דלא משתמש בחמין לעולם והוי מידי דאורחיה בהדחה אין להתיר דהוי כמו דאסרו לאכול גבינה על המפה שאכלו בה בשר כדאיתא בשו”ע וברמ”א יו”ד (סימן פ”ט סעיף ד’) וכמו המנהג של ב’ סכינים הובא בסוף דברי הרמ”א שם. ואף שיש מקום לחלק קצת מ”מ נראה דכן נהגו עלמא. אמנם אין לדמות מילתא למילתא ולהרחיק יותר ולא להביא הקערה עם סלט פרווה לסעודת בשר וחלב כי זה לא מצינו. ונראה דגם אם נחתך בצלים בסכין של בשר לסעודת בשר שלא נעשה הקערה “בשרי” עי”ז משום דהוי בה נ”ט בר נ”ט, ולא על זה נהגו עלמא הרחקה.
23נראה דלא נכון להשתמש בחמין מהכיור כי יש חשש שמא יבליע בשר בהקערה ע”י עירוי מכ”ר מכיור בשרי ואח”כ חלב ע”י עירוי מכ”ר מכיור חלבי. אמנם נמנעתי מלהזהיר יותר מדי כי אפילו אם ישתמשו בחמין מהכיור, יש מספיק מקום להחשיבו כפרווה כי לא ידוע לנו מדת החום של המים אם באמת הויין יס”ב, ואם לא לובשות כפפות לא מסתבר שיגיעו המים ליס”ב. ומה עוד דהרי אי’ ברמ”א (סימן צ”ה סעיף ג’) ז”ל אם עירה מים רותחין מכ”ר על כלים של בשר ושל חלב ביחד ואפי’ בשומן דבוק בהן הכל שרי דאין עירוי ככ”ר ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם בלעו זה מזה עכ”ל הרי לדעתו אין כח בעירוי להבליע תוך כלי. ואע”פ שהש”ך (שם ס”ק כ) חולק על הרמ”א ומחמיר ע”ש, מ”מ היכא שיש עוד ספק אחד יש להתיר. והכי אי’ להדיא בס’ חמודי דניאל הובא בדרכי תשובה (שם ס”ק ע”ג) וז”ל, מ”מ אם היה ספק אם היה רותחין או לאו מותר דהוי כעין ס”ס שמא לא היה רותחין ושמא קיי”ל כרמ”א עכ”ל. וכאן יש עוד ספק שמא לא היה רותחין. ועוד אפילו את”ל שהיה רותחין, יש עוד ספק שמא לא היתה שומן בשרי בעין על פני הקערה הפרווה בשעת העירוי, ובאמת אין זה מוכרח כ”כ. ובאופן זה אפי’ הש”ך מודה.
24בענין השתמשות במכונת מדיח כלים כבר כ’ במקום אחר (עי’ בשו”ת ידי משה ח”ב סימן ו’) דשמעתי ממו”ר הגרש”מ שליט”א להחשיבו לחומרא ככ”ר ולא כעירוי מכ”ר. הרי המים הנכנסים תוך המכונה הם רותחין במעלות מאה ושמונים פאראנהייט. ובהרבה מכונות גדולות יש להם גוף חימום בפנים הפועל להרתיח שוב את המים. ואפילו אלו שאין להם גוף חימום בפנים הרי המים באים מן הבוילער והוי כעירוי מכ”ר שמבליע בעין לתוך כלי וכמבואר בש”ך (שם). ובכן לא שייך להתיר כאן כי אין את הספק שמא אין המים יס”ב. ולענין קערה מזכוכית הרי יש מספיק מקום להתיר לעשות שטיפה במדיח כלים – לדוגמא – בשרי, ועדיין להחשיבו כפרווה, אפי’ אחרי השטיפה כי יש לכאורה לצרף שיטת המחבר דזכוכית אינו בולע כדאי’ בשו”ע או”ח (סימן תנ”א סעיף כ”ו) וביו”ד (סימן קכ”א) ויש לדון בדעת הרמ”א או”ח (שם) אמנם אכמ”ל. ואין לגזור מלהשתמש אח”כ בתשמיש צונן אטו שמא ישתמש בו בחמין כי אפי’ ישתמשו בחמין יש לסמוך על שיטה הנ”ל. וכן המנהג בCOR שמשתמשים בכוסות “לא כשרות” מזכוכית של מלונות ואולמות לא כשרות אפילו לדברים חריפים כויסקי מכיון שאין בהם חשש בליעות ע”י חמין אלא במדיח כלים וסומכין בצירוף על דעת המחבר. ובפרט בנדון דידן שא”א להשתמש בחמין בקערה כזאת חוץ מבתוך מדיח כלים חלבי. אמנם מכיון שיצטרך ליזהר ליחד השטיפה של קערה פרווה תוך מדיח כלים בשרי, היה נראה כדבר מוזר ולא מובן ולכן נמנעתי מלכתובו בפנים.
25גמ’ פסחים (ע”ו:) פת שאפאה עם צלי התנור אסור לאכלה בכותח. והובא בשו”ע (סימן צ”ז סעיף ג’). והוא משום ריחא מילתא. ועי’ בש”ך (ס”ק ד’) דאף דקי”ל בסימן ק”ח אם צלו בשר כשרה עם בשר נבילה בתנור אחד אפי’ קטן מותר בדיעבד הכא כיון דאפשר לאכלו בלא חלב הוי כלכתחילה. ואף שהשו”ע כ’ דאם הוא תנור גדול (י”ב עשרונים שהוא בערך 1.75 cu ft) ופיו פתוח דמותר, אמנם עי’ רמ”א (סימן ק”ח סעיף א’) דנוהגין להחמיר לכתחילה אפי’ בתנור גדול פיו פתוח מעט עי’ בש”ך (שם ס”ק ה’). ואף דאם פיו פתוח למעלה לגמרי מותר, עי’ פמ”ג בשפ”ד (שם), אין זה נוגע לנדון דידן.
26רמ”א (סימן ק”ח סעיף א’) ז”ל אבל בזה אחר זה אין לחוש, ועי’ ש”ך (ס”ק י”ב) שלא מצינו ריח או פיטום לכלי שיחזור ויפלוט לאוכל ואפי’ בכלי בן יומו. אמנם הרמ”א ממשיך ז”ל אא”כ הזיע המחבת משניהם דאז אסור אפילו בזה אחר זה. אמנם כתבתי בפנים ע”פ הרבה פוסקים הסוברים דהמציאות מורה דאין זיעה בתנורים שלנו בין מצד המאכלים שרגילים לבשל בו שאין להם הרבה משקה, הן מצד גודל מדתם ומדת החום ושהזיעה יצא דרך המאוורור. וכן דעת מו”ר הגרש”מ שליט”א (אא”כ יש הרבה רוטב הנראה לעין שמזיע ואין זה רגיל כ”כ). והוא סוגיא ארוכה ואכמ”ל. אכן מנהג העולם הוא להכשיר התנורים אפילו בין בשר פרווה כדי לחוש לכתחילה לשיטות החוששים לזיעה, ושגם לפעמים משתמשים בדברים המזיעים ופוק חזי מאי עמא דבר.
27דלפעמים יש לחוש לזיעה וכמ”ש בהערה הקודמת, ובפרט כאן דאפילו חוששין לזיעה עדיין יכולים לאכלו עם בשר והוי בגדר לכתחילה.
28שו”ע (סימן פ”ט סעיף ד’)
29עי’ שו”ת אגרות משה יו”ד (חלק א’ סימן ל”ח) דלכן רק צריך לבער מעל השולחן את הפתיתין ולא חתיכת גדולה של הלחם.
30עי’ בערוך השולחן (שם סעיף ט”ו) שכ’ וכן המנהג פשוט ברוב תפוצות ישראל. וכן הובא בספר פתחי הלכה (דף 213).