Why Recreational Marijuana Isn’t Kosher

Why Recreational Marijuana Isn’t Kosher Title Image

By: Rabbi Tsvi Heber

Originally published in The Kosher CORner Passover Guide 2019

Cannabis is now legal in Canada for both recreational and medicinal purposes. Medicinal use of cannabis was legalized nationwide in 2001 while recreational use of cannabis came into effect on October 17, 2018. Canada is now the second country in the world, after Uruguay, to formally legalize the cultivation, possession, acquisition and consumption of cannabis and its byproducts.[1]

A Pragmatic Approach

Over the course of the last few years, COR received multiple requests for kosher certification from marijuana companies that produce medicinal marijuana. The answer has always been the same; to decline those requests. The decision to decline certification of medicinal marijuana was not taken lightly by our Rabbinical Vaad Hakashruth (RVH). The ten prominent Toronto Rabbonim of COR’s Executive RVH, who meet monthly at COR headquarters to discuss the most pertinent matters of community kashrus policy, have discussed the certification of medicinal marijuana on more than one occasion. While their ultimate decision was to decline certification, both sides of the argument were presented and carefully weighed. On the one hand, doctors are prescribing marijuana for treatment of a variety of serious illnesses, their associated conditions and accompanying ailments. Since there can potentially be kosher sensitive additives in an edible marijuana product such as alcohol, gelatin and oil, there is a basis for providing kosher certification so that patients affected by illness can use the edible products without kashrus concerns. Indeed, some other prominent kosher certifiers have already granted kosher certification to medicinal marijuana. On the other hand, a COR endorsement of a marijuana product may create the unintended impression that marijuana is acceptable, even for recreational use. Furthermore, kosher certified medicinal manufacturers would inevitably be growing into kosher certified manufacturers of marijuana which include the recreational market; especially in light of Canada’s decision to legalize marijuana. At that point, it would be difficult for COR to retract certification over a perfectly legal business decision that the company made because it appears unethical to our rabbis. Finally, once edible medicinal marijuana products are available online or over the counter, they are bound to be abused and used for recreational purposes. For these reasons, coupled with the fact that patients who are prescribed medicinal marijuana have non-edible options such as pills, capsules[2], or even edible options in pure cannabis oils which are inherently kosher, it was decided to decline all requests for COR certification.

A Halachic Approach

The Tur writes that it is a mitzvah to taker care of one’s health so that he may serve Hashem in good health and with strength.[3] The use of the word mitzvah by the Tur implies that maintaining one’s health is not simply good advice but rather an obligation.[4] Many Poskim are of the opinion that someone who is careless with his health actually transgresses a Biblical prohibition.[5]

In Sefer Nishmas Avraham, Rabbi Dr. Avraham Sofer Abraham writes in the name of Rav Shlomo Zalman Aeurbach zt”l that someone who takes any type of drugs, including marijuana, transgresses this prohibition.[6] Rav Moshe Feinstein zt”l said that it is poshut – simple – to him that taking marijuana is from the “issurim hachamurim” – the most stringent of prohibitions – and we are required to expend all of our energy to remove this impurity from the Jewish people and especially from the younger generation.[7] Many other Gedolim of the previous generation have issued similar rulings.[8]

Aside from the fact that more of our People are using it, abusing it and suffering from its negative consequences, not much has changed since these halachic rulings were issued. Certainly, the recent legalization in marijuana in Canada should have no bearing on halacha. If the gadol hador called marijuana an issur chamur forty-five years ago then is there any reason to believe that its status has changed in the eyes of halacha?

Guardian of the Foolish

The Gemara contains examples of circumstances that the rabbis deemed as unhealthy or even dangerous, yet once they became commonplace, they were permitted by a principle known as “Shomer Pe’sa’im Hashem”Hashem is the Guardian of the foolish.[9] As sad as this logic sounds, perhaps we can apply this principle and say that once the use of marijuana became commonplace, we should now rely on Hashem, may He have mercy, to watch over the fools.

After some careful thought and reconsideration, it is evident that this logic is inherently flawed. The rabbis relied on this principle only if there is no clearly posed threat of danger. But if the threat of danger is clearly documented, such as it is in regard to the use of marijuana, then the fool may no longer rely on the heavenly Guardian to watch over him, no matter how many other people are doing the same.[10] Some are of the opinion that Shomer Pe’sa’im Hashem applies only to situations where a person is going about his business and in its natural course runs into a situation where danger presents itself; that is where Hashem will watch over him and guard him from the posed threat of danger. But in situations such as ours, where the dangerous behavior is specifically engaged, the ability to rely on the Heavenly Guardian is similarly not an option.[11]

Use or Abuse

There are those who will argue that occasional use of marijuana is not dangerous and should be acceptable within the parameters of halacha. Perhaps there are formulations of the drug that are not as addictive as others and those can be used occasionally to relax or escape a stressful reality. Perhaps this is no different than the occasional smoker or the occasional drinker. Rav Moshe Feinstein threw out this argument by stating unequivocally that even when a drug is not clearly used in a way that will pose a health risk, it is still forbidden to use. For many people, the effect of the drug is that it brings about an unnatural lust. He, therefore, reasoned that taking occasional recreational drugs is compared to the prohibition of the ben sorer u’moreh – the rebellious son who has not yet contravened any specific Torah prohibition but nevertheless has put himself into a downward spiral that is so extreme that the Torah judges him according to his future sins. The prohibition against bringing on an unnatural lust is clear in the Poskim.[12]

Medicinal Use

The previous halachic discussion pertains specifically to the recreational use of marijuana. However, when marijuana is prescribed by a doctor for a patient to treat a specific ailment there is little question regarding its permissibility.[13] That said, in my humble opinion, medicinal use of marijuana is not permitted unless it is prescribed by a licensed medical practitioner. The idea that a doctor requires a license to practice is a Torah precept.[14] Since there are obvious dangers involved in the practice of medicine and the prescription of drugs, only someone who is licensed can practice it. Someone who is not licensed, including the patient himself, should not determine when an otherwise dangerous substance can be taken.[15]

Contemporary society is full of its challenges, but klal yisroel’s mission will never change. We must continue to fortify ourselves and our children with the study and uncompromising practice of Torah so that the new norms of society do not penetrate.

[1] https://en.wikipedia.org/wik/Cannabis_in_Canada
[2] כבר כתבתי על כל זה במקום אחר באריכות גדולה ע”ש. http://cor.ca/view/689/the_kosher_status_of_vitamins_and_medicines.html
[3] טור או”ח [סימן קנ”ה סעיף ב] והובא דבריו במשנה ברורה [שם ס”ק י”א]
[4] וז”ל הרמב”ם הלכות דעות [פרק ד הלכה א] הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי א”א שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים ואלו הן וכו’ עכ”ל. ועוד כ’ [שם הלכה ט”ו] וז”ל ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות והוא עיקר לכל החלאים. ורוב החלאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים או מפני שממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים וכו’ ע”כ. הרי מדברי הרמב”ם משמע שחל עלינו חוב קדוש לשמור על בריאותינו ושלא לעשות דבר הקשה לגוף ושלא לאכול מאכל שאינו בריא ומאבדו. והכל משום שא”א לעבוד את השי”ת כראוי וכיאות בלי גוף בריא.
[5] עי’ בשו”ע חו”מ [סוף סימן תכ”ז] דמי שגורם איבוד או המביא רע על עצמו הרי הוא גם עובר על איסור של השמר לך ושמור נפשך מאד. וז”ל [סעיף ח] וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה שנ’ רק השמר לך ושמר נפשך וכו’. עכ”ל. וממשיך [בסעיף ט] וז”ל הרבה דברים אסרו חכמים (ובסמ”ע [שם ס”ק י”ב] פי’ מדכ’ רק השמר לך ושמר נפשך מאד) מפני שיש בהם סכנת נפשות וקצתם נתבארו ביו”ד [סימן קט”ז] ועוד יש דברים אחרים ואלו הם וכו’. עכ”ל. ועוד כ’ [שם סעיף י] וז”ל כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים בכך או איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות. והנזהר בהם עליו תבא ברכת הטוב. עכ”ל. ועי’ בבאר הגולה [ס”ק ע] שמסופק אם עובר על איסור דרבנן או איסור דאורייתא, כי הא דלוקין מכת מרדות ולא מלקות מה”ת שמא הוא משום דס”ל דהוא איסור מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, או דילמא משום דסבר דבאמת עוברים על איסור דאורייתא, רק דאין לוקין עליו מה”ת, כמו איסור חצי שיעור שהוא ג”כ מה”ת. ע”ש. ועי’ בלבוש [סימן תכ”ו סעיף י”א] שמפורש שעובר בזה על איסור תורה, וז”ל כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות שהרי עבר על איסור דאורייתא דכתיב השמר לך ושמור נפשך וכו’ עכ”ל.
[6] ספר נשמת אברהם ח”א [סימן קנ”ה ס”ק ב]
[7] שו”ת אגרות משה יו”ד [ח”ג סימן ל”ה]
[8] עי’ שו”ת משפטי עזיאל
[9] ע”פ מה שאומרים חז”ל בכמה מקומות על דברים של סכנה שכבר דשו בהם רבים דשומר פתאים ד’. עי’ בגמ’ שבת [קכ”ט:] אודות הקזת דם במעלי שבתא, וביבמות [י”ב:] אודות ביאה באשתו כשהיא בתחילת הריון, ועוד [שם ע”ב:] אודות מילת בנו ביום המעונן וכו’.
[10] עי’ בתוס’ ע”ז [ל:] שכ’ שאני התם דאיכא ריעותא דניקורא עכ”ל. הרי מפורש יוצא דלא אמרינן שומר פתאים ד’ אלא במקום דאין ריעותא לפנינו. וכ”כ בשו”ת ציץ אליעזר [חלק ט”ו סימן ל”ט] מסברא פשוטה בלי להביא ראי’.
[11] עי’ בספר מנחת אשר דברים [סימן ז אות ג] שדן בגדר שומר פתאים ד’, וכ’ דהשמירה של שומר פתאים ד’ הוא רק כאשר אדם מתהלך בתומו בדרכו של עולם וכהנהגה הטבעית של בני האדם, אז אין לו לחשוש לסכנה רחוקה. וזהו כוונת שומר פתאים ד’, דכאשר מתהלך האדם בתומו, כפתי הוא לגבי סכנה הצפויה, והקב”ה שומרו וכו’ ע”ש. משא”כ בלקיחת סמים שהסכנה ידועה דאין זה טבעו של אדם ואין זו דרכו של עולם ויש לקבוע בה איסור גמור.
[12] עמ”ש בספר החינוך [מצוה שפ”ז] אצל האיסור דלא תתורו, וז”ל והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת כי המחשבות הרעות אבות הטומאות והמעשים ילדיהן וכו’ שאם תשית דעתך למלאות תאוותך הרעה פעם אחת, תמשך אחריה כמה פעמים. ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבש יצרך ולעצום עינך מראות ברע פעם אחת, יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים וכו’ עכ”ל.
[13] מכיון שאיסור השתמשות בסמים הוא מצד חיוב שמירת גופו, אין כל ספק שיש להתיר במקום ששמירת הגוף תלוי בה. ועי’ מ”ש הרמב”ן בספרו תורת האדם שער הסכנה, דדבר נתינת הרשות שצריכה התורה לתת הוא משום שאין לך ברפואות אלא סכנה מה שמרפא לזה ממית לזה עכת”ד מובאים בשו”ת ציץ אליעזר [חלק י”ג סימן פ”ז] ע”ש אודות מי שסובל יסורים קשים ממחלתו שהתיר לתת לו זריקות הארגעה כמו מורפיום (morphine) אע”פ שעלול לקרב מיתתו ע”ש. ובכן במקום רפואה יש להתיר השתמשות בסמים אלו ואדרבא הרי דבר זה נחשב לקיום מצות השמר לך ושמר נפשך מאד, ושומר מצוה לא ידע דבר רע. ולא שייך בזה איסור דבן סורר ומורה כי איסור ההוא שייך רק למי שמשתמש בה כדי להביא על עצמו תאוות וכו’ ופשוט.
[14] ברכות [ס.] ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. ועי’ בספר ויבינו במקרא של מו”ר הגרמ”מ קארפ שליט”א [פרשת כי תשא] עה”פ אלהי מסכה לא תעשה לך וז”ל ויזהר לילך דווקא ל”רופא” כי מי שאינו רופא לא ניתנה לו רשות לרפאות.
[15] ואין נידון זה דומה למה שאמרו לנו חז”ל יומא [פ”ג.] וז”ל אמר רבי ינאי חולה אמר צריך ורופא אמר אין צריך שומעין לחולה מ”ט לב יודע מרת נפשו וכו’. כי ההחלטה אם לאכול או לא מחמת רעבונו שייך לאדם עצמו ושומעין לו אפילו נגד הרופא משא”כ בנדון דידן שהוא ענין הרפואה והוא אינו בקי ברפואות. וע”ע בשלטי גיבורים שבת [קכ”ט.] אודות חיה שאומרת צריכה אני ורופא אומר אין צריכה שמסופק אם שומעין לה לחלל השבת משום שהכא אין סברת לב יודע מרת נפשו כי לאו מחמת רעבון עסקינן עכ”ל. ואף שכל האחרונים חולקין עליו וסוברים ששומעין לה עי’ משנה ברורה [סימן ש”ל ס”ק י”ד] הנ”מ התם כי היא עדיין בגדר חולה שיש בו סכנה וחלילה למנוע דבר ממנה כי הרי חוששין לסכנה כי שמא היא יודעת יותר טוב מהם ופרט ביולדת שיודעת מה שצריכה יותר טוב מהרופא. אבל בנדון דידן פשוט דלא שייך שהחולה יודע בעצמו שסמים אלו רפואה הם לו. וכן לענ”ד נראה ברור שאין להשתמש בסמים בלי ציווי מהרופא (מרשם – prescription). ובפרט במקום שיש חשש פרצה שמא יתדבק בהם, אין כלל היתר להשתמש בזה אלא ע”י ציווי רופא. ואפילו במקומות שיתנו הסמים האלו “מעל השלחן”, ואף בקנדה שהתירו מכירתם, אין להתיר לקיחת הסמים, אך ורק ע”פ ציווי הרופא.