By: Rabbi Yosef Dovid Rothbart
Rabbinic Administrator of the Halacha Institute of Toronto
46 I t is famously said that minhag mevatel halacha (custom overrides halacha). 1 Indeed, halachically, one who borrows money must repay the loan; however, the custom is not to. This though is not a legitimate application of the principle; it is an unfortunate reality that needs fixing. Perhaps it persists because many don’t realize the responsibilities of a borrower. When discussing the mitzvah of lending money, the focus tends to be on the lender: the prohibitions against charging interest, the mitzvah of lending to those in need, and the lender’s rights to collect. But halacha speaks just as clearly about the borrower’s obligations.
Nowadays, borrowing is deeply embedded in everyday life—whether through a gemach, a loan from a friend, or a casual arrangement between relatives. Understanding these halachos is not just theoretical, it’s essential.
So what exactly does halacha expect from someone who borrows money?
Borrowing Responsibly
Before seeking a loan, whether from a gemach, a friend, or a neighbour, a person must have a clear and realistic plan for repayment. Halacha prohibits borrowing money without such a strategy, unless the lender is explicitly informed that no plan currently exists.2 Accordingly, one may not take a loan to fund a speculative venture or high risk startup without disclosing the uncertainty surrounding repayment.
However, creating a repayment plan at the time of the loan does not absolve the borrower of his ongoing responsibilities. After borrowing the money, he may not live in a manner that jeopardizes his ability to repay what he owes on schedule. Therefore, a borrower may not make a lavish simcha, renovate his home, or otherwise incur new financial obligations if doing so creates a risk that the loan will not be repaid on time.3 Behaviour of this nature is described by Chazal as the behaviour of one who “borrows and does not repay,” which is characterized as the conduct of a rasha.4 (See footnote regarding someone who does not have a plan of how to repay a loan, but instead relies on him getting a second loan to repay the first, and a third to repay the second one.5)
Paying on Time
Beyond the moral obligation, there is a mitzvah to repay a loan6 on time.7 Some maintain that this obligation applies once the loan is due even if borrower was not asked to repay the loan.8 Others disagree, explaining that the obligation to repay is triggered only once the lender requests payment.9
Once the time for repayment arrives and the lender asks to be repaid, the borrower must do so immediately. When the borrower has the funds available, he may not ask the lender to come return at a later time. Shlomo Hamelech explicitly admonishes those who engage in such practice.10
There is, however, discussion regarding the scope of this obligation. Does the borrower remain obligated to immediately repay the loan even when he is in the middle of an important matter and is not reasonably able to pause to retrieve the funds for the lender?
A possible basis for leniency can be drawn from the halachos of paying a hired worker.11 One who hires workers is obliged to pay them on time. Chazal recognize that when the employer is legitimately occupied and requires his full attention elsewhere, asking the worker to return later does not violate Shlomo HaMelech’s admonition, provided the delay is reasonable and justified.12 The prohibition applies specifically when the worker is unnecessarily troubled or sent away without cause. When there is a valid reason for the delay, and the employer is not merely being dismissive or difficult, no violation occurs.
It would appear that a similar framework may apply with respect to the repayment of loans. When a delay is justified by practical necessity rather than avoidance or disregard, postponing repayment until a reasonable later time may be permitted.
There is, however, a fundamental distinction between the case of loan repayment and the halacha cited regarding the payment of a hired worker. The ruling in the Shulchan Aruch that permits asking a worker to return later when the employer is genuinely preoccupied addresses a situation in which there is no biblical mitzvah to pay the worker at that moment.13 In such a case, the concern is limited to violating Shlomo HaMelech’s admonition against sending someone away when payment is available. Because no potential biblical prohibition is at stake, a brief and justified delay may be permitted.
Loan repayment, however, is governed by a biblical obligation.14 As a result, the standards that apply are more stringent. Where the borrower has the funds available, this allowance does not extend to delaying repayment simply because he is currently “When discussing the mitzvah of lending money, the focus tends to be on the lender… But halacha speaks just as clearly about the borrower’s obligations.” occupied with another matter, even one that requires his full attention. Accordingly, a borrower who is able to repay may not ask the lender to return at a later time solely for reasons of personal inconvenience.15
At the same time, this obligation does not require the borrower to travel to the lender if the lender is out of town,16 unless the lender’s current location is no farther than the location where the loan was originally extended.17 In such a case, the borrower may wait until the lender, or the lender’s messenger, comes to collect the funds. However, the borrower must ensure that the money is readily available so that if the lender or his messenger arrives, repayment can be made immediately. Even after the due date has passed, the borrower must continue to keep the funds available in order to repay promptly when approached by the lender.18 Practically speaking, repayment may be made by sending an e-transfer or depositing the funds directly into the lender’s bank account, unless the lender has instructed otherwise.19
Paying Late
If a borrower repays a loan late and, as a result, causes the lender a financial loss, the borrower may be morally responsible (chayuv m’dinei shamayim) for that loss.20 Although the borrower is not obligated to pay more than the amount borrowed, compensating the lender for a loss caused by delayed repayment is not considered ribbis. In such cases, the additional payment is viewed not as interest, but as reimbursement for damage caused by the delay. was not repaid on time, the borrower may choose to cover that expense. Although paying back more than one borrows is generally prohibited due to ribbis, where an actual loss was caused by late repayment, doing so in order to make the lender whole may be permitted.21
By contrast, compensating a lender for lost profits, or for interest expenses incurred because the lender was forced to borrow due to the outstanding loan, is not permitted.22 However, the lender is allowed to have complaints and bad feelings towards the borrower.23 As with all matters involving ribbis, specific cases should be discussed with one’s rabbi.
Paying Early
A borrower is not required to repay a loan before the agreed-upon due date. Even if the lender needs funds, he may not demand early repayment.24 Conversely, if the borrower chooses to repay the loan before the due date and the lender prefers to receive payment only at maturity, the lender may not refuse to accept the funds. The due date of a loan is established for the borrower’s protection. Accordingly, the borrower may choose whether to rely on that date or to repay the loan earlier.25
However, this principle applies only when the due date serves solely to protect the borrower. Where the repayment date also benefits the lender and early repayment would cause the lender a loss, this rule does not apply. Accordingly, if a loan was structured through a heter iska and the lender benefits from having his funds remain in the hands of the borrower for a longer period, the lender cannot be compelled to accept early repayment.26
Another situation that may arise in loan repayment is where the lender and borrower originally agreed that the loan would be repaid in a single lump sum at maturity. However, before the due date arrives, the borrower wishes to make a partial payment. For example, a person borrowed $5,000 and later comes into an additional $500. Although the loan is not yet due, he would like to apply that amount toward the loan. The lender, however, prefers to receive the full amount at once, as originally agreed. He is concerned that if he receives smaller payments over time, he may end up spending the money rather than setting it aside. May the lender refuse to accept a partial payment?
When the Shulchan Aruch27 addresses this scenario, he rules that since partial payment is considered a valid payment, the lender may not refuse to accept it. At the same time, the Shulchan Aruch notes that the lender may have legitimate complaints or resentment toward the borrower for repaying the loan in this manner. The lender’s frustration is understandable, as the original agreement to repay the loan in one payment was intended to help ensure that the funds would be preserved rather than gradually spent.28
Not all authorities agree with this ruling. Some maintain that the lender does have a right to refuse partial repayment and may insist the loan be repaid in a single payment.29 According to this view, once the lender accepts a partial payment, he may not return it to the borrower without the borrower’s consent.
Once the loan reaches its due date, however, all opinions agree that the lender may insist on receiving the full remaining balance in a single payment. 30
Conclusion
Lending plays a vital role in commerce and in the healthy growth of a community. Businesses cannot develop, families cannot manage financial strain, and communal institutions cannot function without access to credit. For this reason, the Torah not only permits lending, but actively encourages it and treats it as a mitzvah. The Torah understood that lending often involves uncertainty, yet viewed the willingness to extend credit as an essential act of chessed upon which a thriving community depends. Indeed, the Chazon Ish writes that the reward for the mitzvah of lending is greatest precisely when one accepts a degree of risk, lending even without full guarantees.31
Because the Torah recognized the risks inherent in lending, it did not leave this mitzvah without structure. Instead, it established a framework that allows lending to flourish while placing clear responsibilities on those who borrow.
Within this system, borrowers are required to plan realistically, repay on time, and conduct themselves with integrity, thus minimizing the risks associated with lending and preserving trust between individuals. When these principles are observed, lending is not a source of tension, but a foundation for cooperation, stability, and communal growth. In this way, the halachos of borrowing and repayment create a system in which generosity and accountability work hand in hand, strengthening both individuals and the community as a whole.
והשכיר לשכרו, ובנה”מ (סי’ ע”ד סוף סק”א) כתב שכשהלוה אינו בביתו כופין אותו לחזור לביתו ולפרוע, ואם הוא טרוד בעסקיו ויש לו פסידא נותנין לו זמן ב”ד ל’ יום, עכ”ל. חו”מ (סי’ של”ט סעי’ ז) ועי’ בשו”ע הרב (הלכ’ שאלה ושכירות סעי’ י”ד). . . חו”מ (סי’ שלט סעי’ ז’) וז”ל, האומר לשלוחו: צא ושכור לי פועלים, ושכרם ואמר להם: . . שכרכם על בע”ה, אין שום א’ מהם עובר על בל תלין (ויקרא יט, יג), ומיהו בע”ה עובר משום אל תאמר לרעך לך ושוב (משלי ג, כח) אם אינו טרוד ומכוין לדחותם. וכן בשו”ע הגר”ז, וז”ל (שם) אין בעל הבית עובר משום בל תלין אלא בבקר ראשון ולא משום ולא תבא עליו השמש אלא בערב ראשון כי ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך אני יודע שעד בקר מה תלמוד לומר עד בקר מלמד שאינו עובר בלא תעשה של תורה אלא בבקר ראשון. ומכל מקום מדברי קבלה חייב ליתן מיד שתובעו לעולם וכל עת שישהה עובר בלאו של קבלה אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך והוא שמתכוין לדחותו אבל אם הוא טרוד ואין לו פנאי עכשיו רשאי לומר לו לך ושוב לאחר זמן כשיהיה לי פנאי, עכ”ל. כנ”ל הער’ 5 . . וכן שמעתי מהרב דוב כהנה. ועי’ בב”ח (סוס”י ל”ח) שכתב שהקובע זמן להלואתו ועבר . 5. הזמן ולא פרעו הוא בכלל גוזל את חבירו, כמו שמצינו במשנה בפ”ק דמכות שהמתנת מעות שוה כסף הוא. והובא דבריו בפת”ח (שם). חו”מ (סי’ ע”ג סעי’ ח’) . . שם ברמ”א, ועי’ בסמ”ע שאין חולקין ע”ז, אבן עי’ בש”ך שם . . שם, ואף שקאי אמי שנשבע לשלם בזמן מסויים, מ”מ נרא’ שה”ה משום חובת פרעון. . . וכן נפסק בספר פתחי חושן (שם פ”ב סעי’ ו’). שם (פ”ג הע’ מ’) . . מדיני שמים משום גרמא. ועי’ בב”ח חו”מ (סי’ ל”ח) בא”ד, ומשמע מכאן דאף על פי . דראובן דקבע זמן לשמעון לפרעו ועבר הזמן איננו חייב לשלם לו כל מה שהיה שמעון מרויח במעות אלו אם היה פורע לו בזמנו דשאני עדים זוממין דכתיב כאשר זמם אבל בעלמא הוי אגר נטר מכל מקום עבירה היא בידו ובכלל גזל את חבירו הוי דאפסדיה ממון בגרמתו. עי’ ברית יהודה (פ”ב), ועי’ משנת רבית עמ’ מ”ב שמאריך בזה, וע”ע בספר הליכות . . ישראל עמ’ . שו”ת הרשב”א (ח”ג סי’רכ”ב), ועי’ בהע’ .. . חו”מ (סי’ קפ”ג סעי’ א’) . חו”מ (סי’ ע”ג סעי’ ב’) . עי’ חו”מ (סי’ ע”ד סעי’ ב’). . 5 שם (סעי’ ג) עם סמ”ע וש”ך . חו”מ (סי’ ע”ד סעי’ ד’) . עי’ בסמ”ע שם . ש”ך (שם ס”ק יז), והאריך להוכיח שכן דעת כמה פוסקים. . רמ”א (שם) . תשובות והנהגות (ח”א סי’ תק”ס) וז”ל ודעת רבינו ה”חזון איש” זצ”ל, שעיקר שכר . . מצות הלואה כשמסתכן בהלואה, כגון כשאינו מוצא ערב ואפ”ה מלוה, ואז שכרו כפול ומכופל, עיי”ש ירושלמי (ב”מ פ”ז הל”א) . . עי’ חו”מ (סי’ צ”ז סעי’ ד’ עם ט”ז). . שם ועי’ בסמ”ע. ועי’ בספר חסידים (סי’ תנ”ד) דמי שחייב לאחרים לא ירבה בצדקות . עד שיפרע. עי’ בביאור הגר”א שם ועי’ במש”כ רבינו יונה על אבות (פ”ב משנ’ ט’). . וראיתי בספר סדר הלואה ספק במי שנצרך להלואה ואינו יודע מהיכן יהיה לו לפרוע, . 5 אבל סומך על זה שיוכל לגלגל, היינו שכשהגיע זמן הפרעון ישיג הלואה אחרת ויפרע הלואה זו, ואח”כ כשיגיע זמן פרעון ההלואה השניה ישיג עוד הלואה אחרת כדי לפרוע, וכן הלאה, האם כה”ג מותר ללוות כיון שכל הלואה כשלוה יש לו דרך לפרעה ע”י הלואה נוספת, או שמא אסור לו להכנס עצמו למצב של גלגול חובות שבסופו של דבר אינו יודע איך יפרע? ומסיק שאם הוא באופן שרק מגלגל מחוב לחוב ואינו פותח ולפעמים אף הולך וטופח, אסור לאדם להכניס עצמו למצב כזה והוא בכלל לוה רשע ולא ישלם. אמנם לפעמים יש לאדם איזה דרך לפרוע מעט מעט רק שאינו יכול לפרוע בבת אחת, ולכן מגלגל הלואות באופן שהחוב פוחת והולך עד שיש לו לקוות שבמשך הזמן יפרע הכל, ומסתבר שזה מותר. ערכין (כב, א) וז”ל אמר רב פפא: פריעת בעל חוב מצוה. ויש בזה מח’ עי’ בפירש”י . (כתובות פז, א) שיהא הן שלך צדק, וכתב במנ”ח (מצוה רנט) שהוא מדאורייתא. ומדברי שאר הראשונים משמע שהטעם הוא משום שעבודא דאורייתא, וילפינן מקרא דיוציא אליך את העבוט. ועי’ בבמראה כהן בערכין שם שכתב בשם הרדב”ז שפריעת בע”ח בכלל מצוה דוהשיב את הגזילה. ואם בכלל המצוה לשלם בזמן, ראיתי בפת”ח (הלואה פ”ב הערה ז’) דתליא בפלוגתא, . וז”ל, שלשיטת רש”י שהמצוה היא משום הן צדק, הרי כשהבטיח לשלם ליום פלוני גם זה בכלל הן צדק, אבל לסברת הפוסקים שהמצוה היא משום והאיש אשר אתה נושה בו, ומטעם שעבודא דאורייתא (עי’ לעיל הערה 5), אפשר שאין המצוה כי אם על עצם הפרעון. אבל באמרי בינה (דיני גביית חוב סי’ ב’) כתב שגם לטעם שעבודא דאורייתא המצוה היא גם לפרוע בזמן, וצ”ע, עכ”ל. ועי’ בספר אהבת חסד (ח”ב סעי’ כ”ד) שמאריך על חומר הענין. נתיבוה”מ (באורים סי’ ק”ד ס”ק א’) ובספר קצוה”ח [סק”ב] כתב, דכל זמן שאין המלוה . תובע לית ביה אפילו מצוה לפרוע. והא ודאי ליתא, דודאי אף שהמלוה שוכח ואינו תובע, חייב לפרוע, ולא דמי לנשבע דאינו חייב בלא תבע, דאמדינן לדעתיה שכך היתה כונתו בשעה שנשבע, משא”כ מצות פריעת בעל חוב דרחמנא חייביה לפרוע. עי’ בקצות (סי’ ק”ד ס”ק ב’) בא”ד וא”כ כיון דאם אין המלוה תובעו אינו מצווה לפרוע . חובו וכמבואר בסימן ע”ג (סעיף ח’) דאפילו נשבע לפרוע אינו עובר אלא כשתובעו, עיי”ש, וכן הביא הש”ך (חו”מ סי’ רל”ב ס”ק ב’) מהשלט”ג. משלי (פ”ג פסוק כ”ח) אַל־ּתֹ ֽאמַ ֽר לרעיך לְרֵ ֽעֲָך׀ לֵ ְֽך ו ָ ֽׁשּוב ּומָחָ ֽר אֶּתֵ ֽן ו ְי ֵ ֽׁש אִּתָ ְֽך, ועי’ מש”כ . . בחו”מ (שם סעי’ ג’). עי’ בספר אהלי יעקה (הלכות הלואה שאלה ט”ו), ועי’ בפת”ח (שם הע, ט”ו), וז”ל כתב . .. בשו”ע הרב (הלכות שאלה ושכירות סעי’ י”ד) שאינו עובר אלא כשמתכוין לדחותו, אבל אם הוא טרוד ואין לו פנאי עכשיו רשאי לומר לו לך ושוב לאחר זמן כשיהיה לי פנאי, והוא מדברי השו”ע (סי’ שלט סעי’ ז’) גבי שכר שכיר עפ”י דברי התוס’ (ב”מ דף קיא ע”א), וכו’, ומדברי שו”ע הרב משמע שאף לכתחלה מותר לדחותו כשאין לו פנאי, וכן מוכח מדברי התוס’, שמסתמא יהודה בר מרימר לא רצה לעשות איסור לכתחילה, אלא שיש לעיין עד כמה מותר לדחותו, וכי מפני שאין לו פנאי ימתין המלוה למעותיו